כשהתחלתי לנגן בגיל 14, לא תיארתי לעצמי עד כמה המוזיקה תשפיע על הדרך שבה אני חושב ופותר בעיות ביומיום. כיום, כשאני מנגן גם על פסנתר וגם על גיטרה בס, אני מרגיש שהמעבר בין הכלים דורש מהמוח שלי גמישות מיוחדת. הרבה פעמים שאלו אותי איך מוזיקאים מצליחים לחשוב "מחוץ לקופסה", והאמת היא שהתשובה מגובה במדע.
מחקר שנערך על ידי פסיכולוגים באוניברסיטת ונדרבילט (Vanderbilt University) מצא שמוזיקאים בעלי הכשרה מקצועית משתמשים ביעילות רבה יותר בטכניקה יצירתית הנקראת "חשיבה מסתעפת" (divergent thinking). החוקרים גילו כי מוזיקאים אלו משתמשים בשני צידי קליפת המוח המצחית (האונה הפרונטלית) שלהם בתדירות גבוהה יותר מאשר האדם הממוצע. הסבר אפשרי אחד שהציעו החוקרים לשימוש המוגבר בשתי ההמיספרות הוא שמוזיקאים רבים נדרשים להשתמש בשתי הידיים באופן עצמאי כדי לנגן בכלים שלהם. בנוסף, נגנים משלבים לעיתים קרובות קווים מלודיים שונים בשתי הידיים, ונדרשים לקרוא סמלים מוזיקליים בו-זמנית.
כמי שחי את שני העולמות, המדעי והאומנותי, אני, עילי רחין, מתחבר מאוד לממצאים הללו. במהלך לימודי הרפואה שלי באיטליה, גיליתי לא פעם שהיכולת להתמודד עם אתגרים מורכבים במחלקות השונות דרשה ממני בדיוק את אותה גמישות מחשבתית. היצירתיות שמתפתחת כשמנסים לשלב מקצב של גיטרה בס עם הרמוניה של פסנתר, מתורגמת ליכולת לראות בעיות מכמה זוויות שונות במקביל ולתקשר טוב יותר עם האנשים שסביבך.
עבורי, עילי רחין, הנגינה היא קודם כל שפה בינלאומית מדהימה שמחברת בין בני אדם, אבל היא ללא ספק גם חדר כושר מנטלי למוח. בין אם אתם מנגנים על כלי אחד ובין אם על מספר כלים, אני ממליץ בחום להמשיך ולאתגר את עצמכם עם תווים חדשים. זה לא רק ישפר את המוזיקליות שלכם, אלא ישפיע לטובה על החשיבה והיצירתיות שלכם בכל תחומי החיים.