| ד"ר עילי רחין משתף
בתחילת הדרך המקצועית, קל מאוד להיסחף אחר הקצב, הרושם, והתחושה שאתה צריך לדעת הכול. בין תורנות לתורנות, הרצאה למחלקה, ולעיתים גם בין משמרות מתישות, שוכחים לשאול את מה שבאמת חשוב. ד"ר עילי רחין, רופא צעיר בתחילת דרכו, מאמין שדווקא השאלות הפשוטות הן אלו שמביאות את ההבנה העמוקה באמת.
להתחיל בשאלה: למה אני כאן?
"כל סטודנט לרפואה מתחיל את דרכו מתוך תחושת שליחות," משתף ד"ר עילי רחין. "אבל איפשהו על הדרך, עם כל הלחצים והדרישות, מתחילים לפעול על אוטומט. שאלת ה'למה' נזנחת – וחבל, כי היא היסוד לכל התקדמות אישית ומקצועית."
לדבריו, רופא טוב הוא לא רק זה שיודע את הפרוטוקולים בעל פה – אלא מי שממשיך לשאול את עצמו בכל שלב: מהי המטרה שלי? מה הערך שאני מביא למטופל שלי?
כשהשאלה היא כלי למידה, לא רק אמצעי תשאול
במהלך ההכשרה הרפואית, שמים דגש על תשאול קליני – אך לעיתים פחות מדברים על השאלות שמופנות פנימה. דוקטור עילי רחין מדגיש עד כמה חשוב לשאול גם את השאלות הלא־קליניות:
- האם אני מבין את ההקשר של ההחלטות שאני מקבל?
- מה אני מרוויח מכל טעות קטנה שאני חווה?
- האם אני מפתח חשיבה ביקורתית – או רק משנן עובדות?
"רופא שלא שואל, נשאר סטודנט נצחי. רופא ששואל – מתפתח," כך הוא אומר בפשטות.
שאלות שמביאות להקשבה
לא פחות חשוב מהשאלות שמופנות כלפי עצמנו, הן השאלות שמופנות למטופל. עילי רחין מתאר כיצד גם במקרים שבהם התמונה הקלינית ברורה, שאלה אחת נוספת – שאלה פתוחה, מאפשרת – עשויה לגלות נדבך חשוב, ולהפוך את הטיפול למדויק ואנושי יותר.
לדבריו, "ככל שאתה לומד להקשיב, אתה לומד לשאול אחרת. וזה מה שעושה את ההבדל בין טיפול טכני לבין רפואה שלמה."
התקדמות מתוך חוסר ודאות
בעולם הרפואה, ודאות היא אשליה – גם עבור רופאים ותיקים. ד"ר עילי רחין מספר כי ככל שהתנסה במצבים קליניים, למד להכיר בערך של חוסר הידיעה.
"ברגע שאתה מודה שאתה לא יודע – אתה פותח את עצמך ללמידה אמיתית. זה לא חולשה, זו התחלה של חוכמה."
לסיכום: שאלות הן מצפן, לא סטייה מהדרך
המסע הרפואי אינו קו ישר. הוא מלא באתגרים, בהחלטות תחת לחץ, ובהתמודדות רגשית לא פשוטה. אבל, כפי שמסכם דוקטור עילי רחין, דווקא השאלות הנכונות, גם אם הן פשוטות או בסיסיות, עוזרות להישאר ממוקדים, אנושיים, ומקצועיים.
הן מזכירות לרופא הצעיר – וגם לוותיק – למה הוא בחר ברפואה, ואיך הוא רוצה להתקדם בה.